פס"ד בעניין ביצוע שטר חוב

מבוא:

התובעת הגישה כנגד הנתבע בקשה לביצוע שטר חוב ע"ס 140,000 ש"ח , שזמן פרעונו הינו 15.07.02. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיק בתאריך 19.12.04. בתאריך 04.05.05 ניתנה לנתבע רשות להתגונן ע"י כבוד הרשמת (כתוארה דאז) שלהבת קמיר וייס, אשר הורתה, כי התצהיר התומך בהתנגדות ישמש ככתב הגנה. המדובר בשטר שניתן לבטחון, אשר ניתן על ידי הנתבע להבטחת תניית אי תחרות בהסכם בין הצדדים, ולפיה יימנע הנתבע מלהתחרות בעיסקה של התובעת, עסק אותו רכשה מהנתבע.

טענות הנתבע:

הנתבע ניהל עסק לייצור והתקנה של שערים חשמליים בשם "אביב שערים חשמליים" (להלן - העסק). ביום 17.5.02 נמכר העסק לבעלה של התובעת, עידו מישל (להלן - מישל), אלא שמשיקוליו של מישל היתה זו התובעת שחתמה על ההסכם למכירת העסק (להלן - ההסכם). בסעיף 3 להסכם התחייב הנתבע שבמשך שלוש שנים ממועד החתימה על ההסכם, 17.5.02, לא יעסוק או יקים עסק דומה לתחום העסק שנמכר, ולא ייתן יעוץ בין בתמורה ובין שלא בתמורה לכל צד שלישי אחר בתחום עיסוק זה. להבטחת התחייבות זו חתם הנתבע על שטר הביטחון נשוא התביעה.

מישל המשיך להפעיל את העסק ולהעסיק במסגרתו את עובדי הנתבע, ובכללם את אחיו של הנתבע, יריב חירק (להלן - יריב). מישל ביקש להפעיל את העסק כחברה, ולשם כך הוקמה ש.א.ר שערים חשמליים בע"מ (להלן - החברה).

בעקבות הפצרות רבות מצידו של מישל חזר הנתבע ביום 1.1.03 לעבוד כשכיר בחברה, ושימש כמנהל מכירות. ביולי 2004 פוטר הנתבע מעבודתו בחברה, ומאוחר יותר פוטר גם יריב.

מאז פוטר הנתבע לא עסק בתחום השערים החשמליים. לפיכך לא התקיים התנאי, שעמד ביסוד מסירת השטר.

בסעיף 3.5 להסכם נקבע, כי אם ירצה הנתבע לחזור לעסוק בתחום השערים החשמליים, לפני תום תקופת אי התחרות, שלוש שנים, עליו לקבל לשם כך אישור בכתב מהתובעת. לטענת הנתבע, ברגע שמישל החזיר את הנתבע לעבוד בחברה, וממילא לעיסוק בתחום השערים החשמליים, בטלה תניית איסור התחרות מכללא, והוא רשאי לשוב ולעסוק בתחום. לחילופין, טוען הנתבע, כי הסכם העסקתו בחברה ביטל את ההסכם, ובכללו את איסור התחרות, שנכלל בו.

בסעיף 1.4 להסכם התחייב הנתבע למסור לתובעת את רשימת לקוחותיו המלאה, ובתמורה התחייבה התובעת לתת שירות מהימן לכל אותם לקוחות וכן לכל הלקוחות הנמצאים עדין בתקופת האחריות למוצרים, שרכשו מהנתבע.

מישל הפר את ההתחייבות להעניק שירות ללקוחות העסק. היות שלחלק מהלקוחות נתן המבקש ערבויות לביצוע השירות, נאלץ המבקש לסייע ללקוחות, אשר לא קיבלו שירות ממישל ומהתובעת, ונתן להם שירות ללא תמורה בזמנו החופשי.

ערבות אישית בסך 2,000 ש"ח, שנתן הנתבע לסולל בונה בטרם מכר את העסק לשם הבטחת מתן שירות, חולטה על ידי סולל בונה בשל אי מתן שירות. סכום זה רשאי הנתבע לקזז מסכום החוב הנתבע.

דיון:

תוקפה של תניית איסור התחרות:

הנתבע טוען, כאמור לעיל, כי השבתו לעבודה בחברה ביטלה את תניית אי התחרות. סבורני, כי בפרשנות נכונה של סעיף 3.1 יש כדי לדחות טענה זו. המדובר בעסקה במסגרתה שילמה התובעת כסף רב בתמורה לרכישת העסק. בתניית אי התחרות ביקשה התובעת להגן על עצמה ועל השקעתה ברכישת העסק מפני הקמת עסק מתחרה על ידי הנתבע, שעסק שנים בתחום השערים החשמליים, ויכול היה בנקל להקים עסק חדש, שיתחרה בעסקו הקודם שנמכר לתובעת. כך היתה עלולה השקעתה של התובעת ברכישת העסק לרדת בחלקה לטמיון. המדובר, איפוא, בהגנה על אינטרס קנייני לגיטימי של התובעת. אין מדובר על איסור אי תחרות, שהוטל על עובד שכיר. המדובר באיסור שהוטל על אדם שמכר עסק עצמאי לאדם אחר. בנסיבות אלו, פרק הזמן שנקבע בהסכם, שלוש שנים, נראה סביר לחלוטין.

לפיכך אין לראות את תניית אי התחרות ככוללת איסור על הנתבע לעבוד בתחום השערים החשמליים כשכיר של התובעת. איסור שכזה הינו חסר כל תוחלת, ואין בו כדי לתרום דבר להגנת השקעתה של התובעת. ההפך הוא הנכון. לתובעת היה דווקא אינטרס להעסיק את הנתבע בעסק, ולנצל את כשרונו ומומחיותו בתחום לשם פיתוח העסק. דבר זה היה מסייע בידי התובעת להגדיל את פירות השקעתה.

ברור, איפוא, כי עיסוק של הנתבע בתחום השערים החשמליים כשכיר של התובעת לא נאסר בסעיף 3.1 להסכם. ממילא יש לקבוע, כי העסקתו של הנתבע בחברה, שבאה בנעלי העסק, לא היה בו משום ויתור מצידה של התובעת על איסור אי התחרות שנקבע בהסכם.

הפרת תניית איסור התחרות:

בסעיפים 52-53 לתצהיר עדותו הודה הנתבע, כי באוקטובר 2004, בטרם חלפה תקופת אי התחרות, נתן הצעת מחיר ללקוח בתחום השערים החשמליים. האם מעשה זה מהווה הפרה של איסור התחרות.

בסעיף 84 לתצהיר מודה הנתבע, כי באפריל 2005, בטרם תמה תקופת איסור התחרות, החל הנתבע לייבא ארצה מנועים לשערים חשמליים. במסגרת פעילות זו פירסם הנתבע מחירון, אשר צורף כנספח כה לתצהיר.